בשנים האחרונות המשרבייה חזרה בגדול לאדריכלות הישראלית, אחרי תקופה ארוכה שבה כמעט נעלמה מהבנייה כאן. היום רואים אותה בבנייני מגורים חדשים בתל אביב, במבני ציבור וגם בבתים פרטיים — כמעקה, כמחיצה, כחיפוי חזית וכגדר. כך למשל, בניין מגורים ברחוב שינקין 74 בתל אביב עטוף במשרבייה מבטון טרומי שמצילה, שומרת על פרטיות הדיירים ויוצרת משחקי אור וצל — פרשנות עכשווית לסגנון הבינלאומי של תל אביב.
יש לזה כמה סיבות שמתחברות יחד. הראשונה היא
האקלים: שמש חזקה, קיץ ארוך ורצון לפתוח את הבית לגינה ולמרפסת בלי להרגיש חשופים לשכנים. המשרבייה נותנת בדיוק את זה — צל ופרטיות בלי להפוך את הגדר לקיר. השנייה היא
סגנון: מעצבים ישראלים מזהים את המשרבייה עם העיצוב הים-תיכוני, המרוקאי והספרדי, והיא משתלבת גם בבית מודרני-נקי ובבית כפרי חם. השלישית היא
הטכנולוגיה: חיתוך לייזר הפך את הדוגמה המסובכת ביותר לזמינה, מדויקת ואחידה מפאנל לפאנל, ודוגמה מותאמת אישית, שפעם דרשה עבודת יד יקרה, זמינה היום לכל בעל בית — גם אם היא עדיין יקרה יותר מדוגמה סטנדרטית.
ויש עוד סיבה, קצת יותר תרבותית: האדריכלות הישראלית תמיד הייתה שעטנז — באוהאוס, אבן ירושלמית והשפעות מכל העולם. המשרבייה מהעולם המוסלמי היא חלק טבעי מהתערובת הזאת, ולכן היא נראית כאן טבעית ולא כמו אופנה מיובאת. אם אתם מתלבטים בין דגמים, כדאי לקרוא גם את המדריך שלנו על
בחירת דגם גדר אלומיניום — המשרבייה היא לרוב לא תחליף לגדר אלא שכבה עיצובית מעליה.